מיוחדג'ת, בפוני זה

אמנם זה לא הוגן לשפוט סרט רק אחרי צפייה בשליש ממנו, אבל אני לא יכולה לשמור את זה בפנים - 500 ימים של סאמר כ"כ מתאמץ להיראות מגניב וקליל אבל בפועל רואים את האיפור הקז'ואלי. עד לחצי השעה האחרונה דווקא חיבבתי את זואי דשנל. גם את גורדון החמוד שאני זוכרת לו חסד נעורים מ"מפגשים מהסוג האישי" ו"10 דברים שאני שונאת אצלך" (אגב ככה עושים סרט נעורים עם מוסיקת אינדי). אבל עשר דקות לתוך הסרט אני מתעניינת יותר באיך השער של דשנל אסוף בקוקו ואיך בדיוק גזרו לה את הפוני. וכשהילד סוף סוף מקבל קצת ורוקד ברחוב אני תוהה יותר על בחירת הלבוש של הניצבים מאשר חשה בשמחתו. אבל השיא הוא ברינגו.

השנה היא 2010, ובתור תל אביבית צפיתי (ואף חיקיתי) במספיק בחורות מיוחדג'ות ונמאס לי מנימוקי "זה מגניב באופן אירוני ומודע לעצמו". והנה אמירה אירונית ומודעת לעצמה - כמו שאלירז אומר - 'תקדמו.

who the fuck is Alice

הדיבורים על "אליס" נטחנו דק ואפילו לא הספקתי לראות את הסרט, שלא לדבר על לרכוש מרצ'נדייז, עליהם כבר הספקתי לוותר כשהבת של קולגה הופיעה עם חולצת החתול מקסטרו ואף סיפרה כי הם קנו עוד חמש חולצות מהקולקציה, אבל -

אז ראיתי את הטבעות של ה.שטרן והתאהבתי בזו

היא מעירה את האובייקטופיליה...אבל יכול להיות שזה רק בגלל שקודם לכן שמעתי את השיר הנהדר הזה
.שמשום מה לא ניתן לאמבד אותו
פזמון מלא ברגש, קליפ חלומי, תנועות של קייט בוש, מבטא בריטי ושער ג'ינג'י. כל הדברים שבחורה יכולה לרצות. מה עוד? מתברר שפלורנס היא חברה של לייטספיד צ'מפיון אהובי ואף עשתה קאוור לאחד השירים הכי אהובים עליי.



הגרסה המקורית



(מישהו פעם אמר לי שהקליפ הזה הוא עולמי הפנימי)

שנת הבשרים שלי

שנת 2009 הייתה אמורה להיות השנה שלי ושל שני קוראיי, ע"פ לוח השנה הסיני. כמה חבל - זהירות!שנינות בשקל - שכמו כל דבר שיוצר בסין היא לא באמת הייתה איכותית. בין שאר הדברים התאפיינה השנה הזאת בחוסר חשק להמבורגרים. זה לא שלא אכלתי כמה, אבל הם ברירת מחדל - שביעה בלבד. מה גם שרוב מזללות ההמבורגרים מגיעות עד לפרברים הרחוקים (מעבר לירקון) בהם אני שורצת ועושת משלוחים עד מאוחר ושאר המקומות לא (בתור מי שעבדה במשלוחים ונתנה זמני הגעה לא נורמליים למקומות רחוקים אני לא מאשימה אותם). אז לא חשקתי בהמבורגרים ב-2009 ונראה לי שגם ב-2008, אבל אנחנו מתחילים להתרחק מהנושא. ב-2010 חל שינוי. אני לא יודעת אם זה ריח הגריל שעלה באפי מהבורגריה בשכונה החדשה, השיחה עם אחת מהבנות בעבודה על וולפנייטס או החזרה לעשן, אבל דבר קרה ובא לי המבורגר. ואז קראתי את הביקורת של יואש ומשם כבר לא הייתה חזרה - בא לי וולפנייטס. כמובן שעד למימוש לקח קצת זמן, כי הם לא עושים משלוחים לפרברים עדיין, ועד לאחרונה היה להם רק סניף בלילינבלום, אבל ביום חמישי שעבר זה סוף סוף קרה.

(הצילום של יואש פלדש, אני הייתי רעבה מדי מכדי להתעסק עם המצלמה)

קמתי בערב, עצבנית מהרגיל, והוא כבר הבין בטלפון שיש רק פיתרון אחד - להאכיל אותי (מי אמר שבחורים לא לומדים שום דבר אחרי שש שנים?). בחרתי בהמבורגר עם בייקון ואמנטל, צ'יפס וציוויתי להביא גם דר פפר לא מייצור הולנדי (יש בפיצוציה על יד). הוא לקח סלט, גם כי הוא כוסית וגם כי הוא יודע שאני אוהבת להרגיש שאני הצד הגברי של הקשר*. ההמבורגר היה טעים, אם כי עם כל הבייקון והאמנטל קשה ליפול וזה מציל כל המבורגר - אפילו את זה של מקדונלדס, אבל הציפס היו ממש טובים והגיעו במצב צבירה מעורר התפעלות לאור תלאות הדרך. ברור שהם לא היו מושלמים, אבל הם הכי טובים שהגיעו במשלוח וגם היו סופר טעימים, עם ארומה של ברביקיו. הסלט שלו היה כמה עלי חסה עם רוטב. זהו. ברצינות - אפילו בלי בצל. שדרגנו בשנייה עם גבינה מאיטליה. לפחות שטפו את החסה.

לסיכום: אני צריכה לשכנע את פאדג' להזמין משם בערב "גלי" הבא.

* זה בזבוז של זמן, אבל נסו שלא לחשוב על זה באופן סוטה.

I'm sitting down here

but hey you can't see me

הו לן מרלן, ידעת לנפק כאלו שירי פופ חמודים, מעניין מה קרה לך. האמת היא שלא, כי אין לי כוח אפילו לגגל אותך.

לעניינינו - איי קנו, איי קנו - אני נוטשת כמעט בכל החזיתות - אפילו הוירטואליות, אבל באמת שבין נבירה בכתבי ג.טאוב (ציונות זה סבבה ופוסטמודרניזם זה ימין שמתחפש לשמאל) להעמדת פנים שאני מרתה סטיוארט וכמובן התחביב החדש - צ'אטרולט, לא היה לי אפילו זמן לעשן, אז זמן לעצמי? בינתיים נדגמו עוד מקרונים, הוצבו יעדים חדשים לקניות, וכמובן שעוד לא הלכתי להפקיד את המשכורת. אני מנסה לקרוא את ויטגנשטיין וגם את וילהלם מייסטר, ולהפיק כמה תובנות מהקריאה אך בינתיים הכל מסתובב בחור השחור של הפרעת הריכוז שלי. זו מעין צעקת "אני בשירותים, עוד רגע".

ובינתיים

גרם לי לחשוב עליך גיל. עכשיו זה גורם לי לתהות - אם MD מצא אותי כמה וכמה פעמים זה אומר שאני מוכנה?

back to school

הסיבה היחידה שבגללה שווה לחזור לאוניברסיטה.

magic's in the makeup

התמונה מכאן

יצאה הכי קוקס.

טירוף המקרונים נמשך

אתמול מצאתי את עצמי די מוקדם בבוקר ב"מוסד ממשלתי" מסוים. החשאיות היא בגללו, שלא רוצה שנגלה איפה היינו, הוא טוען שזה סימן של חולשה*. בכל מקרה, כשיצאנו כבר היה תשע וכיכר המדינה עמדה מולי. פתאום היה לי ממש עצוב שאני לא יכולה ללכת שלוש דקות, לעלות בשדרה הציורית הקטנה שלי ולהגיע הביתה. כדי לעודד את רוחי נכנסו לאידלסון עשר או ורכשנו - כלומר הוא רכש - אוכל נחמה. בניגוד למה שגיל טוען, אוכל נחמה הוא ממש לא כל מיני קטניות קינואה למיניהן, אלא כמויות של פחמימות בסגנון צרפתי (לרוב, אבל אני גם לא פוסלת השפעות מאיטליה ומארה"ב). בחרתי בדייניש וניל (דייניש שוקולד אוכלים בבייקרי) ומקרונים בטעם שוקולד, פירות יער ושמפניה. את המקרונים שלהם הם שומרים במקרר, ולכן הקרם של הראשון שנדגם - השמפניה - היה די קפוא. המרנג דווקא היה בסדר, לא פריך מדי. היתרון שלהם הוא שהם יותר זולים - 17 ש"ח למאה גרם (בערך שמונה יחידות) ושאפשר לבחור כמה טעמים. נתתי להם להפשיר קצת ואז טעמתי מהשוקולד ומפירות היער. היה נחמד, אבל לא נימוח כמו של דודו אוטומזגין. הם הזכירו לי למה פעם סירבתי להתלהב ממקרונים - נחמדים, אסתטיים - אבל לא ייזכרו ויעלו מגיהנום הקלוריות כשבא לי משהו טעים.

תמונה מוואלה

(*במשפחה שלי, עצם ההליכה לשם היא סימן של חולשה)

כך לא תתקבלו למסלול יוקרתי בצה"ל

השלימו את המשפט הבא -

הילד בכה מ:____ אוד.

חג אהבה שמח

(אנטוני פרדריק סאנדיס)

ומי מתאימה לו יותר מאשר האישה שבסה"כ אהבה קצת יותר מדי.

אגב, לפני שאתם קוראים לה מפלצת, דעו כי ישנם כמה מיתוסים לגבי האישה ובאף אחד מהם לא ברור איך הילדים מתו. הראשון שהכניס את האלמנט הזה היה אוריפידס, שלמרות שכתב דמויות נשים באופן אמין ומשכנע היה מיזוגניסט.

למזלה של הבחורה האומללה, נראה כי האמנים במהלך ההיסטוריה הבינו לליבה ולא ציירו אותה כמו המפלצת שאויריפידס עשה ממנה.

מכשפה ענוגה לפי אוולין דה מורגן

אם ואישה במלכוד ע"פ דלקרואה

נערה מתוסבכת שסוף סוף איזה יווני מכוער מתעניין בה ע"פ וואטרהאוס

האם הגדולה, נטושה על החוף לפי פיורבך

ולסיכום,

mood ring

זה ממש פשוט:

* אם אני לבושה כמו כוסית - אני בדיכאון.

* אם אני לבושה בבגדים רחבים (סביר להניח בסווטשירט דיוק ששבוע לא ירד מהגוף) - אני בדיכאון, אני שמנה וכואב לי הגוף.

* כל אפשרות אחרת - אני סתם נוירוטית.

הרהור של שעת לילה מאוחרת

הכל נראה הרבה יותר יפה בטמבלר.

מעשה שהיה כך היה: לפני כמה שבועות נסענו בטאגור והבחנתי בשלט פרסומת לפטיסרי החדש של דודו אוטומזגין בשכונה. כמובן שהכרזתי בקול כי צריך לבדוק את העניין והוא הנהן בהסכמה. כמה ימים לאחר מכן הוא חזר עם הקפה ההפוך הגרוע ביותר ששתיתי מאז פריס ומאפים בשקית נייר, וכשתהיתי מה קרה למנהג הקפה ומאפה מלחם ארז הוא ענה בתימהון - אבל זה המקום שרצית לבדוק. התברר כי בעוד אני מסתכלת על שלט הפרסומת, עברנו עם האוטו ליד מאפייה שכונתית כלשהי שברשותה גם מכונת קפה (לדעתי צריך להוציא רישיון בריסטה לפני שנותנים לאנשים למכור קפה), וכך הגענו לנקודה המצערת הזו.

היום התבצע התיקון

מה שהתחיל כשקית פלסטיק שחורה ומעוצבת

המשיך לקופסת קרטון מעלה תהיות

ונגמר תוך פחות משש שעות

היה כ"כ מוצלח שלשנייה חשבתי שאולי יהיה בסדר למרות שהבייקרי רחוק.

will never marry # 2

למרות שלמדתי יפה מאוד מההורים שלי ומהסביבה שחתונה היא טקס מיותר, למרות שבאופן כללי אני שונאת ללכת לחתונות ושונאת חופות, למרות שכבר כמה שנים טובות אני שלמה עם העובדה שאני לא אתחתן, ולמרות (אחרון) שאני צופה אדוקה בעונת החתונות שמהווה חותם לכל שנאתי לנוהג הזה,

למרות הכל -

אני עדיין מרגישה צביטה קלה, כשמישהי שנמצאת במערכת יחסים הרבה פחות זמן ממני - מתחתנת.

זה בסדר, כולם יודעים שאני בסה"כ רוצה טבעת (בשווי של חתונה קטנה)

טעם החיים

מי שמכיר אותי, ובמחשבה שנייה מי שרואה אותי על בסיס שבועי (לקוחות בחנות, קופאים באמפם) יודע שאחד מהדברים שאני הכי אוהבת זה דר פפר. זו לא הייתה אהבה ממבט ראשון - זה טעם נרכש, אבל בפעם השנייה ששתיתי כבר ידעתי שזהו - התמכרתי, ורצתי לחפש את החנויות הבודדות (בזמנו) שמכרו את המשקה, ובהתחלה היה מדובר במסעות ארוכים להרצליה ולמקומות אחרים בארץ עם אוכלוסיית אמריקאים גדולה (כמו קיבוץ צרעה, שהוא אחד מהיבואנים). אני לא יודעת אם השינוי בתפוצה חל בגלל שנוספו עוד יבואנים או הצעירים האמריקאים חובבי הציונות שפשו על כל חלקה טובה בת"א, או אולי בכלל כמות האנשים שעבדה בעגלות בארה"ב והתמכרה לנקטר הפרוקטוז המדהים הזה- אבל למי אכפת.

אהבתי כה עמוקה - מגיעה גם לפריס (ואני מוכיחה כישורי פיינט - אלי שוקי היה גאה בי)

לאחרונה צצה בעיה - מישהו שינה את הייבוא ובמקום להביא דר פפר מארה"ב, התחילו לייבא אותו מהולנד. וכן, כמו הקוקה קולה - בכל מדינה מייצרים אותו קצת שונה. אבל בהולנד מייצרים אותו יותר מדי שונה, וכתוצאה מכך הוא לא מתוק מספיק ואין לו את האפטר טייסט של הפליי-דו, שנראה לי שרק בגלל זה התאהבתי בו לראשונה. זו בעיה ענקית בייחוד בתקופת המבחנים שבה שגרת היום שלי כוללת בליעת ריטלנים, קריאה אינטנסיבית, פחית עידוד של דר פפר, מלמול על כך שבסמסטר הבא זה יהיה אחרת,סיום רשמי של היום עם ג'וינט ודר פפר מול סדרה נבחרת (וחבל שהייתי חזירה וראיתי כבר את כל הפרקים של גלי - כי זה עוד זריקת עידוד קטנה).

אתמול, בזכות פנייה ימינה של גיל*, נמצא אור קטן בקצה המנהרה. סופר מסוים בפרברים הביא סטוק של דר פפר מיוצר באנגליה, ולמרות שעדיין יש הבדל קטן בטעם, אפשר להחליק אותו.

עוד תגלית בעניין - ליפ סמאקר, עוד מותג אמריקני חביב, הוציאו שפתון בטעם דר פפר (ושאר משקאות המפעל - A&W, mountain dew).

עכשיו רק למצוא מישהו שישלח לי מארה"ב...

*גיל, אני חושבת שכדאי לך ללמוד מסיפור האהבה הזה.

made my day

בסה"כ היה יום ראשון די מעצבן, מהסוג שבגללו אני מצטערת שאין ברשותי יותר את האפשרות לבלות את כל היום במיטה, אבל שני דברים שיפרו אותו:

#1 במהלך גלישה כאן, אתר שמזכיר לי איך אחרי הטיסה חזרה מלונדון אני נראיתי כמו זבל צ'רטרים ורומי אבולעפיה נראתה כאילו בשירותים הקטנים של המטוס חיכה לה צוות איפור משבתות וחגים (או תיבת נוח), מצאתי את התמונה הזאת:

אתם בוודאי תוהים מה כ"כ משמח בתמונה של אודרי (מלבד העובדה הפשוטה שזו תמונה של אודרי)? המעיל, חברים, המעיל. ישר זיהיתי שהוא קרוב משפחה של המעיל השחור שלי, שחבריי מכירים גם בתור "המעיל שהחבר המאפיונר של אבא נתן לי".

וכל צעד לעבר אודרי הוא סיבה למסיבה.

#2 קצת פחות זוהר, אבל מאוד שימושי לחיי היום יום - אפשר להיכנס עם תיק (קטן) לסוראסקי. הקץ לצורך התמידי במטבעות של עשרה ש"ח.

last night I dreamt

בלילה, בחלום, שוחחתי איתו על איזה תכשיט הוא יקנה לי ליום הולדת, בגלל הזיכוי שנשאר מה.שטרן. הוא אמר שלא בטוח שהוא יקנה לי תכשיט, או מתנה. בחזרה לערות, הוא די צודק - לא מגיע לי, אני חברה נוראית...אבל אם בכל זאת יתחשק לו (ולמרות שיש זמן), אני אשמח מאוד למשהו מ"my collection" שלהם, כמו הצ'ארם ברייסלט

(רק בלי הקמעות של החמסה ושל הלטאה - אחד צרפוקאי משהו והשני מזכיר לי את נטוויז'ן)

או אולי טבעת

למרות שכמו כל בחורה שאין לה, אני הכי רוצה אותו:

אבל זו כבר ממש חזירות, לא?

מלאך או שטן?

(במהלך צפייה בגלי)

מדד העוני 2

יש לך 10 ש"ח?

אני צריכה להפקיד את התיק בלוקרים של סוראסקי.

יש דברים שלא משתנים

שירון סטטוס שחיברתי במאי 2009 למשל, רלבנטי מתמיד:

The bank called

they want their money

I offered shoes

אגב שוז, תראו מה יש בטופ שופ בסייל:

רק 140 ש"ח ונמען בחו"ל (מי פנוי באוקספורד?) מפרידים בינינו.