made my day

בסה"כ היה יום ראשון די מעצבן, מהסוג שבגללו אני מצטערת שאין ברשותי יותר את האפשרות לבלות את כל היום במיטה, אבל שני דברים שיפרו אותו:

#1 במהלך גלישה כאן, אתר שמזכיר לי איך אחרי הטיסה חזרה מלונדון אני נראיתי כמו זבל צ'רטרים ורומי אבולעפיה נראתה כאילו בשירותים הקטנים של המטוס חיכה לה צוות איפור משבתות וחגים (או תיבת נוח), מצאתי את התמונה הזאת:

אתם בוודאי תוהים מה כ"כ משמח בתמונה של אודרי (מלבד העובדה הפשוטה שזו תמונה של אודרי)? המעיל, חברים, המעיל. ישר זיהיתי שהוא קרוב משפחה של המעיל השחור שלי, שחבריי מכירים גם בתור "המעיל שהחבר המאפיונר של אבא נתן לי".

וכל צעד לעבר אודרי הוא סיבה למסיבה.

#2 קצת פחות זוהר, אבל מאוד שימושי לחיי היום יום - אפשר להיכנס עם תיק (קטן) לסוראסקי. הקץ לצורך התמידי במטבעות של עשרה ש"ח.

last night I dreamt

בלילה, בחלום, שוחחתי איתו על איזה תכשיט הוא יקנה לי ליום הולדת, בגלל הזיכוי שנשאר מה.שטרן. הוא אמר שלא בטוח שהוא יקנה לי תכשיט, או מתנה. בחזרה לערות, הוא די צודק - לא מגיע לי, אני חברה נוראית...אבל אם בכל זאת יתחשק לו (ולמרות שיש זמן), אני אשמח מאוד למשהו מ"my collection" שלהם, כמו הצ'ארם ברייסלט

(רק בלי הקמעות של החמסה ושל הלטאה - אחד צרפוקאי משהו והשני מזכיר לי את נטוויז'ן)

או אולי טבעת

למרות שכמו כל בחורה שאין לה, אני הכי רוצה אותו:

אבל זו כבר ממש חזירות, לא?

מלאך או שטן?

(במהלך צפייה בגלי)

מדד העוני 2

יש לך 10 ש"ח?

אני צריכה להפקיד את התיק בלוקרים של סוראסקי.

יש דברים שלא משתנים

שירון סטטוס שחיברתי במאי 2009 למשל, רלבנטי מתמיד:

The bank called

they want their money

I offered shoes

אגב שוז, תראו מה יש בטופ שופ בסייל:

רק 140 ש"ח ונמען בחו"ל (מי פנוי באוקספורד?) מפרידים בינינו.