טירוף המקרונים נמשך

אתמול מצאתי את עצמי די מוקדם בבוקר ב"מוסד ממשלתי" מסוים. החשאיות היא בגללו, שלא רוצה שנגלה איפה היינו, הוא טוען שזה סימן של חולשה*. בכל מקרה, כשיצאנו כבר היה תשע וכיכר המדינה עמדה מולי. פתאום היה לי ממש עצוב שאני לא יכולה ללכת שלוש דקות, לעלות בשדרה הציורית הקטנה שלי ולהגיע הביתה. כדי לעודד את רוחי נכנסו לאידלסון עשר או ורכשנו - כלומר הוא רכש - אוכל נחמה. בניגוד למה שגיל טוען, אוכל נחמה הוא ממש לא כל מיני קטניות קינואה למיניהן, אלא כמויות של פחמימות בסגנון צרפתי (לרוב, אבל אני גם לא פוסלת השפעות מאיטליה ומארה"ב). בחרתי בדייניש וניל (דייניש שוקולד אוכלים בבייקרי) ומקרונים בטעם שוקולד, פירות יער ושמפניה. את המקרונים שלהם הם שומרים במקרר, ולכן הקרם של הראשון שנדגם - השמפניה - היה די קפוא. המרנג דווקא היה בסדר, לא פריך מדי. היתרון שלהם הוא שהם יותר זולים - 17 ש"ח למאה גרם (בערך שמונה יחידות) ושאפשר לבחור כמה טעמים. נתתי להם להפשיר קצת ואז טעמתי מהשוקולד ומפירות היער. היה נחמד, אבל לא נימוח כמו של דודו אוטומזגין. הם הזכירו לי למה פעם סירבתי להתלהב ממקרונים - נחמדים, אסתטיים - אבל לא ייזכרו ויעלו מגיהנום הקלוריות כשבא לי משהו טעים.

תמונה מוואלה

(*במשפחה שלי, עצם ההליכה לשם היא סימן של חולשה)