טעם החיים

מי שמכיר אותי, ובמחשבה שנייה מי שרואה אותי על בסיס שבועי (לקוחות בחנות, קופאים באמפם) יודע שאחד מהדברים שאני הכי אוהבת זה דר פפר. זו לא הייתה אהבה ממבט ראשון - זה טעם נרכש, אבל בפעם השנייה ששתיתי כבר ידעתי שזהו - התמכרתי, ורצתי לחפש את החנויות הבודדות (בזמנו) שמכרו את המשקה, ובהתחלה היה מדובר במסעות ארוכים להרצליה ולמקומות אחרים בארץ עם אוכלוסיית אמריקאים גדולה (כמו קיבוץ צרעה, שהוא אחד מהיבואנים). אני לא יודעת אם השינוי בתפוצה חל בגלל שנוספו עוד יבואנים או הצעירים האמריקאים חובבי הציונות שפשו על כל חלקה טובה בת"א, או אולי בכלל כמות האנשים שעבדה בעגלות בארה"ב והתמכרה לנקטר הפרוקטוז המדהים הזה- אבל למי אכפת.

אהבתי כה עמוקה - מגיעה גם לפריס (ואני מוכיחה כישורי פיינט - אלי שוקי היה גאה בי)

לאחרונה צצה בעיה - מישהו שינה את הייבוא ובמקום להביא דר פפר מארה"ב, התחילו לייבא אותו מהולנד. וכן, כמו הקוקה קולה - בכל מדינה מייצרים אותו קצת שונה. אבל בהולנד מייצרים אותו יותר מדי שונה, וכתוצאה מכך הוא לא מתוק מספיק ואין לו את האפטר טייסט של הפליי-דו, שנראה לי שרק בגלל זה התאהבתי בו לראשונה. זו בעיה ענקית בייחוד בתקופת המבחנים שבה שגרת היום שלי כוללת בליעת ריטלנים, קריאה אינטנסיבית, פחית עידוד של דר פפר, מלמול על כך שבסמסטר הבא זה יהיה אחרת,סיום רשמי של היום עם ג'וינט ודר פפר מול סדרה נבחרת (וחבל שהייתי חזירה וראיתי כבר את כל הפרקים של גלי - כי זה עוד זריקת עידוד קטנה).

אתמול, בזכות פנייה ימינה של גיל*, נמצא אור קטן בקצה המנהרה. סופר מסוים בפרברים הביא סטוק של דר פפר מיוצר באנגליה, ולמרות שעדיין יש הבדל קטן בטעם, אפשר להחליק אותו.

עוד תגלית בעניין - ליפ סמאקר, עוד מותג אמריקני חביב, הוציאו שפתון בטעם דר פפר (ושאר משקאות המפעל - A&W, mountain dew).

עכשיו רק למצוא מישהו שישלח לי מארה"ב...

*גיל, אני חושבת שכדאי לך ללמוד מסיפור האהבה הזה.