back to school

הסיבה היחידה שבגללה שווה לחזור לאוניברסיטה.

magic's in the makeup

התמונה מכאן

יצאה הכי קוקס.

טירוף המקרונים נמשך

אתמול מצאתי את עצמי די מוקדם בבוקר ב"מוסד ממשלתי" מסוים. החשאיות היא בגללו, שלא רוצה שנגלה איפה היינו, הוא טוען שזה סימן של חולשה*. בכל מקרה, כשיצאנו כבר היה תשע וכיכר המדינה עמדה מולי. פתאום היה לי ממש עצוב שאני לא יכולה ללכת שלוש דקות, לעלות בשדרה הציורית הקטנה שלי ולהגיע הביתה. כדי לעודד את רוחי נכנסו לאידלסון עשר או ורכשנו - כלומר הוא רכש - אוכל נחמה. בניגוד למה שגיל טוען, אוכל נחמה הוא ממש לא כל מיני קטניות קינואה למיניהן, אלא כמויות של פחמימות בסגנון צרפתי (לרוב, אבל אני גם לא פוסלת השפעות מאיטליה ומארה"ב). בחרתי בדייניש וניל (דייניש שוקולד אוכלים בבייקרי) ומקרונים בטעם שוקולד, פירות יער ושמפניה. את המקרונים שלהם הם שומרים במקרר, ולכן הקרם של הראשון שנדגם - השמפניה - היה די קפוא. המרנג דווקא היה בסדר, לא פריך מדי. היתרון שלהם הוא שהם יותר זולים - 17 ש"ח למאה גרם (בערך שמונה יחידות) ושאפשר לבחור כמה טעמים. נתתי להם להפשיר קצת ואז טעמתי מהשוקולד ומפירות היער. היה נחמד, אבל לא נימוח כמו של דודו אוטומזגין. הם הזכירו לי למה פעם סירבתי להתלהב ממקרונים - נחמדים, אסתטיים - אבל לא ייזכרו ויעלו מגיהנום הקלוריות כשבא לי משהו טעים.

תמונה מוואלה

(*במשפחה שלי, עצם ההליכה לשם היא סימן של חולשה)

כך לא תתקבלו למסלול יוקרתי בצה"ל

השלימו את המשפט הבא -

הילד בכה מ:____ אוד.

חג אהבה שמח

(אנטוני פרדריק סאנדיס)

ומי מתאימה לו יותר מאשר האישה שבסה"כ אהבה קצת יותר מדי.

אגב, לפני שאתם קוראים לה מפלצת, דעו כי ישנם כמה מיתוסים לגבי האישה ובאף אחד מהם לא ברור איך הילדים מתו. הראשון שהכניס את האלמנט הזה היה אוריפידס, שלמרות שכתב דמויות נשים באופן אמין ומשכנע היה מיזוגניסט.

למזלה של הבחורה האומללה, נראה כי האמנים במהלך ההיסטוריה הבינו לליבה ולא ציירו אותה כמו המפלצת שאויריפידס עשה ממנה.

מכשפה ענוגה לפי אוולין דה מורגן

אם ואישה במלכוד ע"פ דלקרואה

נערה מתוסבכת שסוף סוף איזה יווני מכוער מתעניין בה ע"פ וואטרהאוס

האם הגדולה, נטושה על החוף לפי פיורבך

ולסיכום,

mood ring

זה ממש פשוט:

* אם אני לבושה כמו כוסית - אני בדיכאון.

* אם אני לבושה בבגדים רחבים (סביר להניח בסווטשירט דיוק ששבוע לא ירד מהגוף) - אני בדיכאון, אני שמנה וכואב לי הגוף.

* כל אפשרות אחרת - אני סתם נוירוטית.

הרהור של שעת לילה מאוחרת

הכל נראה הרבה יותר יפה בטמבלר.

מעשה שהיה כך היה: לפני כמה שבועות נסענו בטאגור והבחנתי בשלט פרסומת לפטיסרי החדש של דודו אוטומזגין בשכונה. כמובן שהכרזתי בקול כי צריך לבדוק את העניין והוא הנהן בהסכמה. כמה ימים לאחר מכן הוא חזר עם הקפה ההפוך הגרוע ביותר ששתיתי מאז פריס ומאפים בשקית נייר, וכשתהיתי מה קרה למנהג הקפה ומאפה מלחם ארז הוא ענה בתימהון - אבל זה המקום שרצית לבדוק. התברר כי בעוד אני מסתכלת על שלט הפרסומת, עברנו עם האוטו ליד מאפייה שכונתית כלשהי שברשותה גם מכונת קפה (לדעתי צריך להוציא רישיון בריסטה לפני שנותנים לאנשים למכור קפה), וכך הגענו לנקודה המצערת הזו.

היום התבצע התיקון

מה שהתחיל כשקית פלסטיק שחורה ומעוצבת

המשיך לקופסת קרטון מעלה תהיות

ונגמר תוך פחות משש שעות

היה כ"כ מוצלח שלשנייה חשבתי שאולי יהיה בסדר למרות שהבייקרי רחוק.

will never marry # 2

למרות שלמדתי יפה מאוד מההורים שלי ומהסביבה שחתונה היא טקס מיותר, למרות שבאופן כללי אני שונאת ללכת לחתונות ושונאת חופות, למרות שכבר כמה שנים טובות אני שלמה עם העובדה שאני לא אתחתן, ולמרות (אחרון) שאני צופה אדוקה בעונת החתונות שמהווה חותם לכל שנאתי לנוהג הזה,

למרות הכל -

אני עדיין מרגישה צביטה קלה, כשמישהי שנמצאת במערכת יחסים הרבה פחות זמן ממני - מתחתנת.

זה בסדר, כולם יודעים שאני בסה"כ רוצה טבעת (בשווי של חתונה קטנה)

טעם החיים

מי שמכיר אותי, ובמחשבה שנייה מי שרואה אותי על בסיס שבועי (לקוחות בחנות, קופאים באמפם) יודע שאחד מהדברים שאני הכי אוהבת זה דר פפר. זו לא הייתה אהבה ממבט ראשון - זה טעם נרכש, אבל בפעם השנייה ששתיתי כבר ידעתי שזהו - התמכרתי, ורצתי לחפש את החנויות הבודדות (בזמנו) שמכרו את המשקה, ובהתחלה היה מדובר במסעות ארוכים להרצליה ולמקומות אחרים בארץ עם אוכלוסיית אמריקאים גדולה (כמו קיבוץ צרעה, שהוא אחד מהיבואנים). אני לא יודעת אם השינוי בתפוצה חל בגלל שנוספו עוד יבואנים או הצעירים האמריקאים חובבי הציונות שפשו על כל חלקה טובה בת"א, או אולי בכלל כמות האנשים שעבדה בעגלות בארה"ב והתמכרה לנקטר הפרוקטוז המדהים הזה- אבל למי אכפת.

אהבתי כה עמוקה - מגיעה גם לפריס (ואני מוכיחה כישורי פיינט - אלי שוקי היה גאה בי)

לאחרונה צצה בעיה - מישהו שינה את הייבוא ובמקום להביא דר פפר מארה"ב, התחילו לייבא אותו מהולנד. וכן, כמו הקוקה קולה - בכל מדינה מייצרים אותו קצת שונה. אבל בהולנד מייצרים אותו יותר מדי שונה, וכתוצאה מכך הוא לא מתוק מספיק ואין לו את האפטר טייסט של הפליי-דו, שנראה לי שרק בגלל זה התאהבתי בו לראשונה. זו בעיה ענקית בייחוד בתקופת המבחנים שבה שגרת היום שלי כוללת בליעת ריטלנים, קריאה אינטנסיבית, פחית עידוד של דר פפר, מלמול על כך שבסמסטר הבא זה יהיה אחרת,סיום רשמי של היום עם ג'וינט ודר פפר מול סדרה נבחרת (וחבל שהייתי חזירה וראיתי כבר את כל הפרקים של גלי - כי זה עוד זריקת עידוד קטנה).

אתמול, בזכות פנייה ימינה של גיל*, נמצא אור קטן בקצה המנהרה. סופר מסוים בפרברים הביא סטוק של דר פפר מיוצר באנגליה, ולמרות שעדיין יש הבדל קטן בטעם, אפשר להחליק אותו.

עוד תגלית בעניין - ליפ סמאקר, עוד מותג אמריקני חביב, הוציאו שפתון בטעם דר פפר (ושאר משקאות המפעל - A&W, mountain dew).

עכשיו רק למצוא מישהו שישלח לי מארה"ב...

*גיל, אני חושבת שכדאי לך ללמוד מסיפור האהבה הזה.