הצד המלא של הכוס

בבחירות האחרונות יצאתי פריס הילטון. אני - שהרבה שנים הצקתי לאנשים שילכו להצביע - לא הצבעתי. למה? כי ירד גשם. וגם כי הייתי קצת מדוכדכת, אבל בעיקר כי ירד גשם - וכולם יודעים שאני נמסה במים. אני חייבת להודות שזה די הפריע לי. אמנם לא הפריע לי כמו העובדה שלא רכשתי את גרביוני הלבבות מטופשופ, אבל זה הותיר משקע. אבל בשבוע האחרון חל שינוי בהרגשתי. אמנם בהתחלה התעצבנתי כהרגלי, מאחר והציבור, כלומר אני, בחר במפלגת קדימה (ובייחוד בציפי לבני כברירת המחדל בין ביבי וברק - בואו נודה בזה) וממש לא במר אלי אפללו הנכבד. ואז חשבתי שוב על המשפט הזה ועל הפועל בחר, והבנתי שלי אין מה לכעוס - אני לא בחרתי בהם, אני לא בחרתי באף אחד ולכן אף אחד לא השתין עליי בקשת. אז עד שהקואליציה תיפול יש לי שנה (פלוס מינוס) נטולת דאגות. אולי כדאי שאקנה את ספר העצות לחיים של פריס הילטון.