דל XPS 1330. פחות משני ק"ג של שלמות וביצועים מדהימים (כלומר יודע לתפקד עם ויסטה). במשך שנתיים (ולכן זו לא תמונה של הסטודיו) המחשב הזה הכיל את כל עולמי - יומן, תמונות, מוסיקה, אוניברסיטה - עד שלפני כמה שבועות במהלך שיחה רגילה עם אמא שלי (כלומר צעקות ועצבים) הפלתי אותו על הרצפה. והיה שקט. נתתי לו לנוח וניסיתי להדליק אותו שוב ושוב אבל הוא לא עלה. כבר התחלתי לתלוש שיערות (סתם, בכל מקרה תלשתי - אני טריכוטילומנית) ואז נזכרתי שיש לי שלוש שנות אחריות. שאלוהים יברך את דל. עוד שבוע הבייבי שלי חוזר, ואני מתפללת לאלוהי הטכנולוגיה שלא תהיה לו טראומה.(בינתיים אני כותבת את הרשומה הזו מהווסטרו של אמא שלי - להלן האח המפגר של XPS )
